גז"ד למורשע בהתפרצות וגניבה מתוך חנות למוצרי תקשורת וגניבה של טלפונים סלולריים רבים ונסיון להציתה

מבוא

ביום 10.12.09 הורשע הנאשם על פי הודייתו, בעובדותיו של כתב אישום מתוקן ( ת/2 - להלן: "כתב האישום") במסגרת הסדר טיעון ( ת/1) אשר בא בעקבות הליך גישור, בעבירות שלניסיון הצתה ושליחת אש בדבר לא לו - עבירה לפי הסעיפים 448+ 25+ 29 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין"), והתפרצות לבנין שאינו בית מגורים או מקום תפילה וגניבה מתוכו - עבירה לפי הסעיפים 407(ב) +29 לחוק העונשין.

הצדדים לא הגיעו להסדר בעניין העונש וסוכם כי כל צד יטען "באופן חופשי".

כתב האישום

מעובדות כתב האישום עולה, כי ביום 29.9.09 בשעה 02.30, או בסמוך לכך, הגיעו הנאשם ואדהם ג'בארין (להלן: "אדהם") באמצעות רכבו של הנאשם [מסוג מיצובישי סטיישן לבנה מ.ר 3664002 (להלן: "הרכב")], בו נהג הנאשם אותה עת, סמוך למספרת "נור" באום אל פאחם (להלן: "המספרה"). המספרה היתה פתוחה ובעליה, מוחמד סולימאן נאדי (להלן: "נאדי"), ישב ברכבו מחוץ למספרה ושמר על קשר עין עמה.

אדהם ירד מהרכב, נכנס למספרה, ויצא כאשר בידו מכונת תספורת אותה נטל מהמספרה, ונשא אותה עימו בכוונה לשלול אותה שלילת קבע מבעליה.

נאדי הבחין באדהם, ניגש אליו ושאלו מה פשר מעשיו. בתגובה לכך טען אדהם שהוא הגיע למספרה במטרה להסתפר. נאדי לקח את מכונת התספורת מידיו של אדהם וסיפר אותו בחופזה. לאחר מכן חזר אדהם לרכב בו המתין לו הנאשם והשניים עזבו את המקום.

עוד באותו יום, סמוך לשעה 03.00, הגיעו הנאשם ואדהם, ברכב בו נהג הנאשם, סמוך לחנות בשם "מובאילי", באום אל פאחם, שהינה חנות לשיווק מוצרי תקשורת ומכשירים סלולאריים (להלן: "חנות הטלפונים") בבעלותו וניהולו של עלי אגבריה (להלן: "המתלונן").

אדהם ביקש מן הנאשם כי יעצור וימתין לו ליד חנות הטלפונים, וזאת במטרה לפרוץ את החנות. הנאשם נענה לבקשתו ואדהם ירד מהרכב, פרץ לחנות דרך חלון הראווה מזכוכית שבחזיתה, ונכנס לתוכה.

אדהם שהה בתוך חנות הטלפונים כשתי דקות במהלכן אסף כמות גדולה של טלפונים סלולאריים מדוכן התצוגה. את הטלפונים שלשל לכיסיו ויצא לרוקן את תכולת כיסיו ברכבו של הנאשם, אשר המתין לו למטרה זו מחוץ לחנות.

הנאשם ואדהם לא הסתפקו בכך ואדהם נכנס בשנית לחנות הטלפונים כדי להמשיך לאסוף לכיסיו מכשירים סלולאריים נוספים. כמו כן, נטל שני ארגזים המכילים מברגה ופטישון, והכל בכוונה לשלול אותם שלילת קבע מבעליהם. הנאשם, אשר היה מודע למעשיו של אדהם, ולמטרתם, המתין לו גם בפעם הזו כדי למלטו עם הרכוש אשר ייגנב מחנות הטלפונים.

בהמשך למתואר לעיל, עזבו הנאשם ואדהם את חנות הטלפונים ופנו לתחנת דלק כדי למלא מיכל שהיה ברשותם בדלק, כל זאת בכוונה לעשות בו שימוש כדי לשלוח אש בחנות הטלפונים. הנאשם ואדהם מילאו את המיכל בבנזין וחזרו חזרה לכיוון חנות הטלפונים בכוונה להציתה.

בהגיעם בשנית בסמוך לחנות הטלפונים, יצא אדהם מהרכב ונכנס לחנות כשבידו המיכל עם הבנזין, כאשר באותה עת המתין לו הנאשם ברכב. אדהם שפך את תכולת המיכל בתוך חנות הטלפונים, העלה פיסת נייר באש וזרק אותה לעבר החנות במטרה להציתה. משנוכחו לדעת כי התגלו על ידי המתלונן אשר מנע את השלמת ההצתה, נמלטו אדהם והנאשם מן המקום.

הרכוש שנגנב ע"י הנאשם ואדהם מחנות הטלפונים - ובכללו טלפונים סלולאריים רבים, מקדחה ופטישון שערכם מוערך בכ- 40,000 ש"ח -  נשאר בחזקתו של הנאשם עד למחרת היום, אז נטל אדהם מן הנאשם את מרבית הרכוש שנגנב, במטרה למוכרו, זאת מלבד שלושה טלפונים סלולאריים שנשארו ברשות הנאשם, כאשר הנאשם ואדהם מסכמים כי לאחר המכירה של הרכוש הגנוב יחלקו ביניהם את תמורת המכירה.

תסקיר שרות המבחן (מיום 19.1.10)

מתסקיר שרות המבחן עולה, כי הנאשם כבן 40, אב ל-6 ילדים, אינו עובד מזה שנים רבות ומשפחתו מתקיימת מקצבאות שונות של המוסד לביטוח לאומי ומעזרתם של שירותי הרווחה.

הנאשם גדל במשפחה המונה 14 נפשות ונמנית על המעמד הסוציו-אקונומי הנמוך. כעולה מן התסקיר, למד הנאשם כ-5 שנים בלבד, הוא אינו יודע קרוא וכתוב והוא בעל יכולות קוגניטיביות ורגשיות מצומצמות. עוד צוין בתסקיר, כי לאורך השנים התקשה הנאשם להוות דמות הורית מפרנסת וחזקה בבית.

התרשמות שרות המבחן היתה, כי הנאשם אינו בעל מאפיינים עבריניים מושרשים ומעורבותו בביצוע עבירות נובעת מאישיותו החלשה והיעדר יכולת "לשים גבולות להתנהלותו הבעייתית, בעיקר כשהוא עם אחרים". באשר לעבירה נשוא תיק זה, התרשם שרות המבחן, כי הנאשם התקשה לקחת אחריות למעשיו, התייחסותו למעשים שביצע היתה שטחית וללא הבנה אמיתית של חומרתם. הנאשם השליך את עיקר האחריות למעשים על שותפו ועל שתיית האלכוהול. לטענתו, משחיכה לשותפו בתוך הרכב חש כעס ולכן פנה לאלכוהול. הוא אף סיפר, כי הוא נוהג לשתות משקאות אלכוהוליים לעיתים, אך לא ראה בכך עניין המצריך טיפול.

לאור האמור לעיל, ובהיעדר הבעת נזקקות טיפולית מצד הנאשם, נמנע שרות המבחן מהמלצה טיפולית בעניינו.

טיעוני המאשימה לעונש

ב"כ המאשימה טען טיעוניו באופן ברור וענייני והדגיש ( ט/1) את חומרת המעשים במקרה זה, משמדובר לא באירוע אחד אלא ב"מסע", שהחל בכניסה למספרה במטרה לגנוב משם רכוש  והמשכו בהתפרצות וגניבה מחנות הטלפונים ומאוחר יותר  ניסיון להציתה.

מעשיו של הנאשם שכללו הן התפרצות והן ניסיון הצתה מלמדים, לטענת המאשימה, כי מדובר באדם שאינו בוחל בפגיעה ברכושם ובביטחונם של אחרים, ואף בשום אמצעי להסתרת או השמדת ראייה, גם אם טמון בכך סיכון לציבור ולרכושו.

ב"כ המאשימה הצביע גם על חומרתה הרבה של עבירת ההצתה על הסיכונים הכרוכים בה, על כך שחלקו של הנאשם בביצוע המעשים הינו בלתי מבוטל, ומכל מקום, לדעתו, אחריותו שווה לזו של שותפו, אף אם חלקו בפועל היה מועט יותר. כן נטען, כי יש להתחשב בנזקים שנגרמו למתלונן ומשפחתו בעקבות האירוע, ולהביא בחשבון את עברו הפלילי של הנאשם הכולל 4 הרשעות בעבירות שונות: תקיפה הגורמת חבלה של ממש, החזקת סמים וכלים להכנת סמים מסוכנים, החזקת נשק שלא כדין ועבירות על חוק הכניסה לישראל ( ט/2).